ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ לגביית מזונות

לפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ ביננפלד אהרון מירלה מיום 26.11.12 אשר ניתנה בגדרי תיק הוצל"פ שפתחה הזוכה, היא המערערת שבכותר, לגביית מזונות , ובעקבות בקשת המערערת להגדלת קרן.

כב' הרשמת דחתה את הבקשה להגדלת קרן מהנימוק לפיו החיוב הקבוע בסעיף 21 לפסק הדין הינו חיוב שנועד להסדרת צרכים לימודיים של ילדיהם הבגירים של הצדדים ולאור אופיו של זה אין זה מן הראוי כי ייגבה בתיק המסווג כתיק לגביית דמי מזונות ואין זה ראוי כי ייגבה בתיק בו הזוכה היא האם ולא הילדים עצמם.

הצדדים בני זוג לשעבר ולהם חמשה ילדים משותפים, ארבעה מהם הגיעו לגיל בגרות זה מכבר, בעוד שהצעיר ביניהם, ---, ימלאו לו 18 שנים בשנה הבאה. הצדדים ערכו ביום 10.12.04 הסכם גירושין שהסדיר ביניהם את כלל הנושאים הנובעים מקשר הנישואין, החיים המשותפים והגירושין, ובין היתר החזקת הילדים, מזונותיהם, סילוק חובות ומימונם וחלוקת הרכוש. כמו כן, בגדרי אותו הסכם נקבע, כי המשיב יקים קרן לימודים לילדיו בסכום של 20,000$ לכל ילד, (ע"ס כולל של 100,000 $ עבור חמשת הילדים), הכל כמפורט בסעיף 21 להסכם הגירושין שאושר בבית משפט זה ביום 14.12.04 וקיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הגירושין").

מפאת חשיבותו של סעיף 21 להסכם הגירושין, יובא להלן במלואו:

" הבעל יקים קרן ע"ס כולל של 100,000 $ לטובת חמשת ילדי הצדדים. קרן זו תממן את הלימודים האקדמיים של הילדים, 20,000 $ לכל ילד, ובאם יבחר הילד שלא ללמוד, יעמוד לרשותו הסכום, עם הגיעו לגיל 25, לכל מטרה שיבחר. אם תיוותר יתרה לאחר מימון הלימודים, תעמוד יתרה זו לשימוש הילד בהגיעו לגיל 25".

השאלה אם כן, האם לראות בחיוב שהוטל על המשיב בגדרי אותו סעיף, חיוב במזונות ילדיו, או שמא המדובר בחיוב אחר שאין לגבותו בגדרי תיק הוצל"פ שנפתח לשם גביית מזונות?

לסווג החוב כחוב מזונות או אחר נודעת חשיבות רבה במישור הגביה שכן לשם גביית חוב מזונות להבדיל מחוב פסוק מסוג אחר, נקבעו הסדרים מיוחדים השונים מדרך הגביה הרגילה, כאשר הסדרים אלה שבחוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז-1967,  כך למשל בדמות הסעיפים 71 (ב) ו- 74 (א)  (המאפשרים מאסר בשל חוב בעד מזונות ללא קיום חקירת יכולת) נועדו על מנת ליתן עדיפות לגבית חוב מזונות על פני חובות אחרים, משאלה נועדו כדי לאפשר את מחייתו של הזוכה (ראה: דוד בר אופיר, "הוצאה לפועל - הליכים והלכות", מהדורה שביעית, עמ' 324-325 ).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הסכם הגירושין וההחלטה נשוא הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דינו של ערעור זה להידחות.

אמנם במקרה שלנו, סוגיית הקמת הקרן הועלתה באותו פרק שבהסכם הגירושין העוסק במזונות הילדים, אך אין בכך כדי להפוך את אותו חיוב לחיוב במזונות ויש לבחון אותו מהותית ולא רק על פי מיקומו בהסכם. על כך אוסיף, כי איש מהצדדים לא העלה לפני טענה לפיה סווג החוב ככזה  מתחייב מההסכם וממיקום הסעיף העוסק בזה שם.

לשון סעיף 21 להסכם הגירושין אינה מותירה מקום לפרשנות לפיה המדובר בחיוב בגין מזונות. הקרן נועדה למימון הלימודים האקדמיים של הילדים לאחר שבגרו, וחשוב מכך, הרי שעל אופיו ומהותו של חיוב זה, שאינו בגדר מזונות, למדים גם מאותה הוראה לפיה אם יבחר הילד שלא ללמוד, יעמוד לרשותו הסכום עם הגיעו לגיל 25, וזאת "לכל מטרה שיבחר" .

אמור מעתה: הקמת הקרן לא נועדה כדי לאפשר מחייתו של כל אחד מהילדים ולצרכי היום יום של מי מהם וממילא אין הדין מטיל חובה על ההורים וזאת בגדרי חבותם במזונות ילדיהם הבגירים (שהיא ממילא מצומצמת ובמקרים מיוחדים), להוסיף ולשאת בעלויות לימודיהם האקדמיים.

מסקנה זו מתחייבת גם מפסיקת בית המשפט העליון עליה עמד השופט בר אופיר בספרו האמור, שם הוא כותב : "חוב מזונות , כמשמעותו בחוק ההוצאה לפועל , מתייחס לסכום הפסוק שעל החייב לשלם למחייתו ולצרכי היום יומיים של בן משפחתו. לשם גבייתו של חוב זה נקבעו הסדרים מיוחדים....תכליתם של הסדרים מיוחדים אלה נובעת בעיקר מאופיו המיוחד של חוב המזונות, מהרצון להעניק עדיפות לגבייתו על פני חובות אחרים, ולהקל על הגביה כדי לאפשר את מחייתו של הזוכה".

ער אני לעובדה , כי הדברים נאמרו שם ביחס לחוב בגין כתובה תוך הפניה לרע"א 4033/98 טקאטש נ' טקאטש, אולם כוחן של אלה יפה  גם לענייננו.

כמו כן לא נעלמה מעיני החלטת כב' הרשם מר קודסי מיום 7.4.08 לפיה "מעמדה של הקרן כמעמד חוב מזונות וזאת מכיוון שהוא נפסק כחלק מהמזונות .." אולם זו ניתנה בגדרי תיק הוצל"פ קודם שהתנהל בלשכת הוצל"פ אחרת.

לפני סיום יוער , כי גם אם נכונה היא טענת המערערת לפיה קשה לילדים לפנות לאביהם, וניתן היה להבין מטיעון זה כי הם נרתעים מלפעול לאכיפת ההסכם בכל הנוגע להקמת הקרן, הרי שאין בכך כדי למנוע מהמערערת לפעול בעצמה לשם אכיפת אותו חיוב.  כפי שקבעתי בפסק הדין מיום 4.3.12, הרי יש לראות בסעיפים העוסקים בהקמת הקרן כתניות בחוזה לטובת צד ג', הם הילדים, ומשכך, ובהתאם לסעיף 38 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, זכותו של המוטב אינה גורעת מזכותו של הנושה לדרוש מן החייב את קיום החיוב לטובת המוטב.

מורה על דחיית הערעור.

בנסיבות העניין לא ראיתי לחייב בהוצאות.

מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  ז' אלול תשע"ג, 13 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: